החלטה בתיק עת"א 49531-05-11

1.         העותר מרצה שבע וחצי שנות מאסר בגין עבירות סמים נושא תפ"ח 517/06 (בימ"ש מחוזי נצרת) וביום 20.9.10 הוא סיים לרצות שנת מאסר בגין אי תשלום קנס בסכום של 60,000 ש"ח שהוטל עליו בגזה"ד בתפ"ח 517/06 הנ"ל.

2.         העותר מבקש לזקוף את שנת המאסר שריצה בגין אי תשלום הקנס, כחלק משבע וחצי שנות המאסר הנ"ל, שכן עפ"י החלטות ביהמ"ש המחוזי בנצרת מיום 19.9.10 - 6.4.11 (ראה נספחים ב' ו- ה' לעתירה) הוא שילם את הקנס ביום 9.2.11 ופקודת המאסר בוטלה (ראה אישור המרכז לגביית קנסות שצורף כנספח ד' לעתירה).

3.         ביום 24.5.11, לאחר מחיקת עתירה זהה, מבלי שהעותר ויתר על טענותיו נושא העתירה, דן ביהמ"ש המחוזי בנצרת בבקשת המשיב לבטל את החלטותיו עליהן מסתמך העותר, שכן העותר סיים לרצות את המאסר חלף תשלום הקנס לפני שניתנו, וביהמ"ש החליט לקבל את בקשת ב"כ העותר ודחה את הדיון בבקשה עד לאחר מתן החלטה בעתירה זו (ראה הפרוטוקול וההחלטה שצורפו כנספח ט' לעתירה).

4.         ב"כ העותר טוען, וטענתו לא נסתרה, שהמשיב הפעיל את פקודת המאסר בגין אי תשלום הקנס מיד לאחר שהתקבלה ולא פעל עפ"י הוראת סעיף 3 לפקנ"צ 04.23.00, דהיינו, לא הודיע לעותר, שלא ידע, לטענתו, שהיה עליו לשלם את הקנס מיד אלא חשב שעליו לשלמו לאחר שחרורו ממאסר, על קבלת פקודת המאסר ועל זכותו לבקש מביהמ"ש שהטיל את הקנס לדחות את מועד תשלומו ולבטל את פקודת המאסר או לבקש מהמרכז לגביית קנסות לעשות כן או לחלק את הקנס לתשלומים.

5.         עוד טוען ב"כ העותר שמרשו ביקש לראשונה מביהמ"ש המחוזי בנצרת לבטל את פקודת המאסר עוד לפני שסיים לרצות את המאסר חלף הקנס וגם ביהמ"ש ביטל את פקודת המאסר ביום 19.9.10, יום לפני תום ריצוי המאסר בגין אי תשלום הקנס.

6.         המשיב מתנגד לעתירה וטוען כטענה מקדמית, עליה לא חזר בטיעונו בע"פ ובטיעוניו בעתירות זהות, שאין לבימ"ש זה סמכות עניינית לדון בעתירה שכן מדובר בבקשה ושלא לממש את גזר הדין נושא מאסרו של העותר.

7.         אני דוחה את הטענה המקדמית שכן מדובר בעתירה שנושאה חישוב תקופת המאסר שהוטלה על העותר, כאשר העותר מבקש להתחשב בשנת המאסר שריצה בגין אי תשלום הקנס כחלק מתקופת המאסר של 7.5 שנים לה נידון בקשר לעבירות נושא גזר-הדין בגינן הוא מרצה את מאסרו.

            משכך, לא מדובר בעניין שהוא נושא לדיון על ידי ביהמ"ש שגזר את דינו של העותר, וגם לו כך היו פני הדברים, הרי לעת הזו ישנן שתי החלטות של ביהמ"ש שגזר את דינו של העותר אשר ביטלו את פקודת המאסר בגינה ריצה העותר שנת מאסר.

            גם ביהמ"ש המחוזי בנצרת שדן בפניית המשיב לבטל את ההחלטות שביטלו את פקודת המאסר, לא דן בה לגופה אלא דחה את הדיון על מנת לקבל את ההחלטה בעתירה זו.

8.         לגופו של עניין טוענת ב"כ המשיב שהעותר, שהיה מיוצג בהליך המשפטי, שילם את הקנס מעל שנתיים לאחר מתן גזה"ד, ו- 5 חודשים לאחר שסיים לרצות את עונש המאסר בגינו, למרות שידע כי עליו לשלמו מיד.

משכך, לאור ההלכה הפסוקה כמפורט בסעיף ה' לתשובה, לא ניתן לבטל בדיעבד את המאסר חלף תשלום הקנס לאחר שהעותר סיים לרצותו גם אם ביהמ"ש שהטיל על העותר את תשלום הקנס ביטל את פקודת המאסר.

9.         באשר לטענת ב"כ העותר שהמשיב לא הודיע לעותר על קבלת פקודת המאסר, כפי שהיה עליו להודיע לו עפ"י סעיף 3 לפקנ"צ 04.23.00, טוענת ב"כ המשיב שהעותר ידע שעליו לשלם את הקנס מיד ולא היה צריך להודיע לו על כך. לטענתה, הוראות הפקנ"צ הן הוראות פרוצדוראליות שאינן גוברות על הוראות החוק המהותיות ועל הפסיקה לפיה לא ניתן לבטל עונש מאסר בגין אי תשלום קנס גם אם האסיר לא ידע שיש לשלם את הקנס מיד ושילם אותו לאחר תום תקופת המאסר בגין אי תשלום הקנס.

10.       אומר מיד כי אינני מקבל טענה זו של המשיב שכן הוראת סעיף 3 לפקנ"צ הנ"ל, כמו הוראות אחרות של הפקנ"צ בעניינים שונים, היא הוראה מהותית שעל המשיב לקיים אותה ככתבה וכלשונה ואין להפוך אותה לאות מתה רק בשל פסיקת ביהמ"ש העליון, שאינה מתייחסת למצב שבו בוטלה פקודת המאסר לפני שהאסיר סיים לרצות את המאסר בעקבות פנייה של העותר לביהמ"ש שהטיל את הקנס או למרכז לגביית קנסות לבטל את פקודת המאסר ולאפשר לו לשלם את הקנס במועד נדחה או בתשלומים.

11.       העותר שבפני אמנם הגיש את הבקשה הראשונה לביהמ"ש המחוזי בנצרת לפני תום מאסרו בגין אי תשלום הקנס וביהמ"ש ביטל לראשונה את פקודת המאסר, חרף התנגדות המדינה, יום לפני תום ריצוי המאסר הנ"ל אך העותר לא שילם את הקנס עד יום 20.10.10, כפי שנצטווה לעשות, אלא שילם אותו רק כ- 5 חודשים לאחר תום מאסרו הנ"ל, וההחלטה השניה של ביהמ"ש ניתנה לאחר שסיים לרצות את מאסרו, וזאת ללא קבלת תגובת המדינה.

12.       ב"כ העותר מבקש להחיל על מרשו את החלטת בימ"ש זה, בהסכמת המשיב מבלי שהדבר יהווה תקדים, בעת"א 19899-06-11 ג'באלי נ' שב"ס שבה קיבל בימ"ש עתירה זהה בהתחשב בכך שביהמ"ש שהטיל את הקנס ביטל את פקודת המאסר.

ב"כ המשיב טוענת שאין לראות בהחלטה הנ"ל משום תקדים המחייב גם בעניינו של העותר, שכן באותו עניין פקודת המאסר בוטלה בהסכמת התביעה המשטרתית, העותר באותו עניין שילם את הקנס עפ"י ההחלטה ואילו העותר שבפני לא שילם את הקנס במועד שנקבע בהחלטה הראשונה.

            ב"כ העותר טוען בתגובתו כי המשיב הודיע לעותר בעתירה הנ"ל על כוונתו להפעיל את פקודת המאסר בגין אי תשלום הקנס, והעותר באותו עניין סירב לחתום על טופס ההודעה בעוד שהמשיב לא הודיע כדברים האלה לעותר שבפני.

13.       אינני רואה מקום לאבחן בין עניינו של העותר שבפני לעותר בעת"א 19899-06-11 הנ"ל שכן למרות שהחלטות ביהמ"ש המחוזי בנצרת התקבלו ללא הסכמת המדינה הרי המדינה לא ערערה עליהן והמשיב פנה לראשונה לביהמ"ש המחוזי בנצרת ביום 17.4.11, 4 ימים לאחר שנמחקה עתירה זהה שהגיש העותר לבימ"ש זה בעת"א 14990-03-11 (ראה סעיף 5 להחלטת ביהמ"ש המחוזי בנצרת שצורפה כנספח ט' לעתירה).

14.       אמנם העותר שבפני לא שילם את הקנס במועד שנקבע לו בהחלטה הראשונה שניתנה יום לפני תום מאסרו בגין אי תשלום הקנס אך ביהמ"ש ביטל פעם נוספת את פקודת המאסר, לאחר שהעותר שילם את הקנס, אמנם לאחר תום מאסרו הנ"ל.